Bava Batra 164

Kapitel 164

א כמלוא אורה וסלו מתקיף לה ר' אלעזר השתא דרך אין לו אורה וסלו יש לו דרך אין לו דארעא אחריתי היא אורה וסלו יש לו
1 und im Umfang des Pflückenden samt seinem Korbe um diese. R. Elea͑zar wandte ein: Wenn er nicht einmal einen Weg zu diesen hat, denn es ist das Grundstück eines anderen, wieso sollte ihm der Umfang des Pflückenden samt seinem Korbe gehören!?
ב א"ר זירא מדברי רבינו נלמד שלשה הוא דאין לו דרך הא שנים יש לו דא"ל בארעא דידך קיימי
2 R. Zera sagte: Aus den Worten unseres Meisters lernen wir, daß er nur bei drei [Bäumen] keinen Weg zu diesen hat, wohl aber bei zweien, denn er kann zu ihm sagen: auch diese stehen auf deinem Boden.
ג א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא לימא ר' אלעזר לית ליה דשמואל רביה דאמר שמואל הלכה כר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר
3 R. Naḥman b. Jiçḥaq sprach zu Raba: Es wäre anzunehmen, daß R. Elea͑zar nichts von der Lehre seines Meisters Šemuél halte, denn Šemuél sagte, die Halakha sei nach R. A͑qiba zu entscheiden, welcher sagt, wer etwas verkauft, tue dies mit gönnendem Auge.
ד א"ל לא מתוקמא מתני' כר' עקיבא
4 Dieser erwiderte: Unsere Mišna ist nicht R. A͑qiba zu addizieren. –
ה ממאי מדקתני הגדילו ישפה ואי ס"ד רבי עקיבא היא אמאי ישפה האמר מוכר בעין יפה מוכר
5 Woher dies? – Er lehrt, daß wenn sie ausgewachsen sind, jener sie stutzen dürfe; wieso darf jener sic stutzen, wenn man sagen wollte, hier sei die Ansicht R. A͑qibas vertreten, er sagt ja, wer etwas verkauft, tue dies mit gönnendem Auge.
ו א"ל אימור דא"ר עקיבא גבי בור ודות דלא מכחשי ארעא גבי אילן מי שמעת ליה
6 Jener entgegnete: R. A͑qiba sagt dies ja nur von Brunnen und Zisterne, die den Boden nicht abmagern, sagte er dies etwa auch von einem Baume!?
ז מי לא מודי ר' עקיבא באילן הנוטה לתוך שדה חבירו שקוצץ מלא מרדע מעל גבי מחרישה
7 Pflichtet R. A͑qiba etwa nicht bei, daß, wenn ein Baum in das Feld eines anderen hineinragt, dieser [die Zweige] in der Länge des Ochsenstachels über dem Pfluge wegschneiden dürfe!?
ח תניא כוותיה דר' חייא בר אבא הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו
8 Übereinstimmend mit R. Ḥija b. Abba wird auch gelehrt: Er hat [den Boden] unter ihnen, zwischen ihnen und im Umfang des Pflückenden samt seinem Korbe um sie mitgekauft.
ט א"ל אביי לרב יוסף אותן אורה וסלו מי זורען א"ל תניתוה החיצון זורע את הדרך
9 Abajje fragte R. Joseph: Wer darf diesen Raum im Umfang des Pflückenden samt seinem Korbe besäen? Dieser erwiderte: Ihr habt es gelernt: der äußere besäe den Weg.
י א"ל מי דמי התם לית ליה פסידא ללוקח אבל הכא אית ליה פסידא ללוקח דא"ל קמיטנפי פירי
10 Jener entgegnete: Es ist ja nicht gleich; da hat ja der Käufer keinen Schaden, hierbei aber kann er ja zu ihm sagen: meine Früchte werden schmutzig!?
יא הא לא דמיא אלא לסיפא וזה וזה אינן רשאין לזורעה
11 Dies gleicht eher dem Schlußsatz: und beide dürfen ihn nicht besäen.
יב תניא כוותיה דאביי הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו וזה וזה אינן רשאין לזורעה
12 Übereinstimmend mit Abajje wird gelehrt: Er hat [den Boden] unter ihnen, zwischen ihnen und im Umfange des Pflückenden samt seinem Korbe um sie miterworben; und beide dürfen [diese Stelle] nicht besäen. –
יג וכמה יהא ביניהן רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל מארבע אמות ועד שמונה רבא אמר רב נחמן אמר שמואל משמונה ועד שש עשרה א"ל אביי לרב יוסף לא תפלוג עליה דרב נחמן דתנן מתניתין כוותיה
13 Wieviel müssen sie voneinander entfernt sein? R. Joseph sagte im Namen R. Jehudas im Namen Šemuéls, von vier bis acht Ellen; Raba sagte im Namen R. Naḥmans im Namen Šemuéls, von acht bis sechzehn Ellen. Abajje sprach zu R. Joseph: Streite nicht gegen R. Naḥman, denn es gibt eine Lehre übereinstimmend mit ihm.
יד דתנן הנוטע את כרמו שש עשרה אמה על שש עשרה אמה מותר להביא זרע לשם
14 Wir haben nämlich gelernt: Wer seinen Weinberg in Zwischenräumen von je sechzehn Ellen bepflanzt, darf da Sämereien säen.
טו אמר רבי יהודה מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו שש עשרה על שש עשרה אמה והיה הופך שער שתי שורות לצד אחד וזורע את הניר לשנה אחרת היה הופך את השער למקום הזרע וזרע את הבור ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו
15 R. Jehuda sagte: Einst bepflanzte jemand in Çalmon seinen Weinberg in Entfernungen von je sechzehn Ellen und neigte die Zweige von je zwei Reihen nach einem Zwischenraume und besäete den anderen, und im folgenden Jahre wandte er sie nach dem besäeten Zwischenraume und besäete jenen; und als die Sache vor die Weisen kam, erlaubten sie es.
טז א"ל אנא לא ידענא אלא עובדא הוה
16 Dieser erwiderte: Ich weiß dies nicht, ich kenne nur einen Fall,
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel